פסק-דין בתיק ה"פ 5742-08-10

עניינה של המרצת פתיחה זו, הינו, בחינת תקינותה של החלטת האסיפה הכללית, של האגודה השיתופית, המשיבה,  שעל פיה נקבע מנגנון חלוקת מכסת המים לחקלאות במושב בין החברים.

המבקשים סבורים, כי המנגנון שנקבע בהחלטה, מיום 14.12.10, הוא בלתי שוויוני, מקפח ומפלה אותם, תוך פגיעה בזכויות יסוד שלהם, והתקבל, תוך עושק המיעוט, שהם נמנים עליו, אך בשל היות הועד המנהל את האגודה, ושהוא בעל ההשפעה גם על החלטות האסיפה, מורכב מיחידים שיש להם אינטרס אישי ביצירת המנגנון המקפח.

החלוקה הפנימית של מכסת מים, המוקצית לאגודה שיתופית, כמו המשיבה, מוסדרת, כיום, בהחלטות פנימיות של מוסדות האגודה, באשר אין, עדיין, הסדר סטטוטורי ומנדטורי לנדון. בשל העדר הוראות דין קונקרטיות, מדובר בנושא בעייתי, במושבים רבים, אם לא במרביתם [ראה אזכור מסמך מטעם מפקח מחוז דרום באגף לאיגוד שיתופי, במשרד התמ"ת, מיום 2.4.06,  כפי שהובא בהחלטת כב' השופטת (כתוארה אז, כיום ס. הנשיא) רויטל יפה - כ"ץ, בבש"א (ב"ש) 4457/06 יורם קדמון נ' ישע אגודת עובדים שיתופית, פורסם באתר נבו].

רשם האגודות השיתופיות, הפועל מכח הסמכויות, שבפקודת האגודות השיתופיות, הנפיק שתי החלטות שביקשו לקבוע כללים, שינחו את האגודות, ויצרו וודאות ואחידות בסוגיה. אין חולק, שהחלטת האסיפה הכללית של המשיבה, אינה מתיישבת עם הנחיות הרשם, והצדדים חלוקים לפני, גם בשאלה, עד כמה יש תוקף מחייב לאותם מסמכים, שהרי, אם יש להם תוקף סטטוטורי, אין החלטת האסיפה יכולה לעמוד בסתירה לתוכנם.

הנחיות רשם האגודות נועדו להביא, באופן מדורג, למצב שבו תהיה חלוקה שווה ושוויונית של משאב המים המוקצה, באופן שכל חבר באגודה יהנה ממנו באותה מידה.

בהחלטה הראשונה, שתחולתה, כנקוב בה החל מ- 18.9.08, קבע הרשם, עו"ד א. זליגמן, כי החל משנת 2008, יחולו על האגודות השיתופיות, המסווגות ככפר שיתופי או מושב עובדים, העקרונות שהוא פירט במסמך. הבסיס להסדר הינו כי "חלוקת מכסת המים לחקלאות לכל נחלה, תעשה באופן שוויוני לפי מספר הנחלות המאוישות באגודה. תוצאת החלוקה תהיה כמות מים שווה לכל נחלה". כאשר יש עיבוד משותף באגודה, תוקצה לכך לא יותר מ- 30% ממכסת המים, והיתרה תחולק כאמור לעיל.

אשר לישוב שבו העיבוד המשותף נהנה מכמות גדולה יותר, מאותם 30%, או שיש בעלי נחלות הצורכים בפועל כמות מים העולה על חלקם היחסי, נקבע, על ידי הרשם, מנגנון של הפחתה וקיזוז הדרגתי במכסות של אותם משתמשים, באופן שכתום 4 שנים, יגיעו הכל לכך שמכסתם תהיה זהה ושווה.

בהחלטה השניה, שתחולתה מ- 1.1.11, מציין כב' הרשם זליגמן, ברישא, כי, "התבקשתי לקבוע כללים לחלוקת מים פנימית באגודות, בעקבות מצב משק המים והצורך ליצור וודאות בנושא".  תוקפו של המסמך, הוגדר על ידי נסחו, כ "הנחייה", ונאמר שהרשם מנחה, באמצעותו, את האגודות השיתופיות הרלוונטיות, בדבר העקרונות שיחולו עליהן בשנת 2011.  נאמר, בחלק האופרטיבי, של ההנחיה, כי מכסת המים "תתחלק באופן שווה בין חברי האגודה. האגודה, באמצעות מוסדותיה המוסמכים, אשר רשאים להקצות חלק מהמכסה, לשם עיבוד בענף משותף... האגודה תחליט לגבי אופן חלוקת ההקצאה השנתית בין חברי האגודה שהינם החקלאים הפעילים בתוך משבצת האגודה ולענף בעיבוד משותף... חלוקת הקצאת המים השנתית תעשה לחקלאים הפעילים בלבד בחלוקה שווה. נקודת המוצא לחלוקה תהיה זכותו השווה של כל חקלאי פעיל. במידה וחקלאי פעיל אינו נזקק למלוא חלקו היחסי בהקצאה, האגודה תחלק את היתרה באופן שוויוני בין החקלאים הפעילים האחרים, מבין חבריה, עד למקסימום צורכי המים של כל חקלאי פעיל. חבר אגודה שלא היה חקלאי פעיל, אולם חזר לפעילות חקלאית בשנה מסויימת, רואים אותו כחקלאי פעיל לשם חלוקת הקצאת המים לאותה שנה". שוב, נקבע, כי הקצאה לעיבוד משותף לא תעלה על 30% מההקצאה השנתית וחריגה מכך טעונה החלטת האסיפה הכללית. סעיפים נוספים במסמך, הושמטו, בציטוט לעיל, משאינם רלוונטיים למחלוקות שלפני.

עוד נאמר, בסעיף האחרון של החלטת הרשם האמורה, כי: " החלטתי זו תחייב את האגודות השיתופיות המוזכרות לעיל, אלא אם, לפחות חמישית מחברי האגודה ביקשו לכנס אסיפה כללית לצורך קבלת החלטה על חלוקה פנימית אחרת. החלטת האסיפה תחייב אלא אם יש בה קיפוח".

באסיפה הכללית, זו של אגודת מושב אוהד, נשוא ההליך הנוכחי, השתתפו  53 מתוך 123 חברי האגודה, וההחלטה, מיום 14.12.10, בהצבעה שעסקה בסוגיית המים, התקבלה ברוב מוחלט של כלל הנוכחים,  פרט לאחד שהצביע נגד (ככל הנראה היה זה אחד מהמבקשים שלפני).

בהחלטה, שהיא נשוא ההתדיינות כיום, נקבע מנגנון חלוקת המים, כדלקמן:

"חלוקת הקצאת המים של מושב אוהד תחולק באופן שווה לכל החברים, כאשר כל מי שלא מעבד את אדמתו, יעביר את מכסתו לאגודה ויקבל מהאגודה תמורה עבור הקצאתו. לא תותר העברת הקצאות לגורמי חוץ, וגם לא תהיה העברה בין חברים.

החקלאים יגישו תוכנית גידולים שנתית ויקבלו תוספת בתמורה לפי ממוצע של 3 שנים למכסות שניתנו מהאגודה.

תהיה ועדה הבנויה מניסים אמזלג, מאיר אברג'ל וחבר ועד שיבחר, שתקבע מתן מכסות למגדלים חדשים ותמורה ללא מגדלים".

עיננו הרואות, כי החלטת האסיפה הכללית, אינה תואמת את המנגנון שחפץ רשם האגודות להנהיג במושבים, כדוגמת המשיבה.

החקלאים הלא פעילים, אומנם מעבירים את מכסתם לאגודה, ומקבלים תמורה כספית חלף השימוש במכסה והמים מתחלקים באופן שווה, בין החברים הפעילים, אולם, מגדלים ותיקים, בניגוד לכאלה המחדשים פעילותם, זכאים לתוספת למכסה, על בסיס ממוצע של 3 שנים אחרונות. כמו כן, נקבעת המכסה למגדלים חדשים, כמו גם התמורה ללא מגדלים, על ידי וועדה.

המבקשים, בהליך שלפני, הם אחד החברים (המבקש 1), שאכן מגדל בפועל, מזה שנים רבות, אולם בהיקף קטן בהרבה מזה של אחרים, ובהם גם ראש הועד, ושני חברים נוספים (המבקשים 2 ו- 3), שעסקו בעבר בחקלאות, חדלו מכך לפני שנים, ומבקשים כעת לחזור ולגדל.

בתביעתם הם מבקשים להצהיר, כי על המשיבה לחלק את מלוא מכסת המים של האגודה באופן שווה לכל בעל נחלה, החפץ לעשות שימוש במים לצרכים חקלאיים, כאשר גם מכסות המים המוחזרות מבעלי נחלות שאינם משתמשים בהם, יחולקו באופן שווה בין המגדלים, ללא הבחנה בין מגדל חדש למגדל ותיק. מכאן - הם חפצים לבטל את אותו חלק של החלטת האסיפה, שעניינו, חלוקת מים על פי ממוצע צריכה של  3 השנים האחרונות.

המבקשים טוענים, כי מדובר בהחלטה מקפחת, וכי המנגנון שעליו הוחלט, "תפור" על פי מידותיהם של מספר מצומצם של מגדלים "גדולים", ובהם יו"ר ועד האגודה ושותפיו העסקיים, אשר ניווטו ותמרנו את האסיפה לקבל החלטות המיטיבות איתם, ועם האינטרס הצר שלהם, על חשבון המיעוט - המבקשים, ואלה שנמצאים במצב דומה להם. המבקשים סבורים, כי מדובר במנגנון שהוא בלתי סביר, נוגד את תקנת הציבור, ופוגע קשות בזכויותיהם, וכי הטיעון כי מדובר בהחלטה שהתקבלה ברוב דמוקרטי, שניתן להגדירו כרוב מוחץ, במוסד העליון והסוברני של האגודה, אינה אלא "אשליה אופטית". לטענתם, מרבית המשתתפים והמצביעים באסיפה, נמנו, או על אלה שההחלטה מיטיבה איתם אישית, או על המגזר הגדול של אלה שאינם מעבדים בפועל, ועל כן, מקבלים תמורה כספית למכסתם, ואין להם עניין ממשי בוויסות החלוקה הפנימית בין החקלאים הפעילים.